הכול עוד ייכתב בימים הקרובים על גביע דייויס הקרב ובא בסוף השבוע ובכל זאת כמה מילות התייחסות לאירוע שעד לא מזמן, משהו כמו שנתיים, הצליח להוציא משלוותם אלפי אוהדי טניס במדינה הקטנה והצפופה שלנו.
זה לא מה שהיה פעם זה כבר ברור.
עם פרישתם של הראל לוי ונועם אוקון, דעיכתם של "אנדיוני" והנדנדה הבלתי פוסקת של דודי סלע , נותרנו עם מעט תקוות ועוד פחות התלהבות.
העברת המפגש הפעם למרכז הטניס ברמת השרון לא הייתה על רקע כספי בלבד. אם עד לפני כמה שנים המפגשים מול רוסיה או שבדיה האירוח ב"נוקייה" לא היה נשמע כמו בדיחה גרועה, הרי שכיום זה לא רק יותר זול לארח ברמת השרון, אלא שזו החלטה שנובעת בעיקר מחששות. חששות שיהיה קשה למלא על חמשת אלפים מקומות הישיבה שבו אפילו את איצטדיון "קנדה" המיתולוגי.
הטניס הישראלי נמצא בנסיגה שרק מעטים רואים בה הפתעה מוחלטת. איך אוהבים להגיד אצלינו? "הכתובת הייתה על הקיר" - אז נכון. היא הייתה שם מזמן, גם בימי הזוהר הלא רחוקים כל כך, כששוב התהדרנו בהווה מבלי לעצור לחשוב לרגע על העתיד.
ובכל זאת יש התרגשות.
מי שאוהב באמת טניס, לראות את המשחק משוחק ברמה גבוהה, אפילו בלי קשר לניצחון והפסד בסופו של דבר, ייהנה שוב מסוף שבוע חמים ושמשי, והפעם גם באווירת חג, של טניס טוב. אולי לא טניס מדהים – אבל טוב בטוח שכן.
לדודי סלע יש הרבה מה להוכיח בימים אלה שהוא כמעט ונעלם מהתודעה שלנו, "אנדיוני" שכבר תקופה ארוכה נאבקים על קיומם גם הם בוודאי ישמחו לשחזר ימים יפים יותר, ואמיר ויינטרוב? עליו מוטלת המשימה הקשה מכולן – להוכיח שאתה טוב וראוי דווקא כשמצפים ממך.
אז צאו כבר עכשיו לעשות את הקניות האחרונות לחג, סדרו את השולחן לסדר הפסח כבר ביום חמישי בערב ותגיעו לעודד ברמת השרון את הנבחרת שלנו מול נבחרת שוות כוחות פחות או יותר מפורטוגל.
גם אם לא תספיקו להכין את כל הבישולים לחג לא נורא!! זה טוב לדיאטה!!! בהצלחה !