אני פונה בכתבה הזאת לכל שחקני הטניס בישראל ולהוריהם הנכבדים: קריירת הטניס לא נגמרת בגיל 17-18 כאשר הילד מגיע לגיל הגיוס ונמצא בצומת דרכים האם להמשיך לשחק ולהשקיע בענף שבו עסק בשנים האחרונות.
אני רואה המון חברה צעירים שאולי לא פרצו והגשימו את חלומם להפוך לשחר פאר או דודי סלע מכל מיני סיבות. אני רואה איך לאחר המון שנים של השקעה הם זורקים הכול לפח ועוברים הלאה אני ואומר פה לכל אלה- תמשיכו לשחק ותלכו למכללות בארה"ב לאחר הצבא.
גילוי נאות- אני בעצמי סיימתי 4 שנים במכללת אורגון בארה"ב בין השנים 1999-2003.
טניס המכללות בארה"ב הוא ענף מאוד מפותח וברמה גבוהה מאוד. שחקן אשר מגיע למכללה טובה יכול בעצם להמשיך לשחק טניס תחרותי מאוד ובעצם לנצל את כישוריו ולקבל מלגת לימודים אשר שווה המון כסף.
במכללה בה אני למדתי, שכר הלימוד כלל מחייה ומגורים ועמד על כ- 25 אלף דולר לשנה. במשך 4 שנות לימודיי, הצלחתי לסיים תואר ראשון בשווי מאה אלף דולר שלא הייתי עושה אלמלא הייתי מקבל מלגת טניס.
מעבר ללימודים ולטניס, שחקן חווה חוויה חד פעמית של חיי קולג', רוכש שפה ואופציה להמשך עבודה בארה"ב במיוחד בתחום לימודיו.
תרבות הספורט בארה"ב והיחס לאתלט במכללות היא ברמה הכי רצינית שיש. במכללות הטובות מתקני הספורט מדהימים, ישנה עזרה מתמדת לספורטאי בלימודים עם מורי עזר, במיוחד במקרה של אתלט שמגיע ממדינה מחוץ לארה"ב.
הרבה ישראלים כבר חוו בעבר את החוויה הזאת או כמו שאני מגדיר את זה, ניצלו את ההזדמנות הבלתי חוזרת הזאת, ורובם היו מאושרים מהתקופה שם.
חלק גדול אפילו נשארו לעבוד בארה"ב לאחר מכן ומצליחים מאוד בתחומם. ישנם גם שחקנים שבחרו לאורך השנים להמשיך לשחק טניס מקצועני לאחר סיום התואר- כמו ג'ון איסנר האמריקאי שסיים תואר באוניברסיטת ג'ורג'יה והיום הוא מדורג בעשירייה הראשונה בעולם.
בשנים האחרונות, חוקי המכללות בכל מה שקשור לקבלת מלגות ספורט ותנאי קבלה לסטודנטים זרים הוקשחו מאוד. חלון הזמן והגילאים להתחלת הלימודים התקצרו מאוד ולכן ישראלי אשר שוקל את האופציה, צריך לסיים מבחנים ותהליך קבלה מהר מאוד לאחר תום השירות הצבאי.
לסיום אומר לכל בני הנוער אשר מתלבטים בנושא - סעו. תלמדו. תמשיכו לשחק טניס ברמה גבוהה. אם במהלך התקופה החלטתם שזה לא בשבילכם, תמיד אפשר לחזור לארץ ללמוד פה ולאמן פה או לבחור בכל מסלול אחר שתחפצו בו.