יוליה גלושקו השחקנית מס' 2 של ישראל בשנים האחרונות, השיגה השבוע את הישג השיא שלה השנה ואולי בקריירה שלה- העפלה לטורניר גראנד סלאם. הקריירה של יוליה התאפיינה עד עכשיו בהרבה עליות ומורדות.
בגילאי הנוער נחשבה יוליה לשחקנית מבטיחה שהרבה תלו בה תקוות לצמרת העולמית. כשרון ואתלטיות תמיד היו לשחקנית הצעירה, חבטות חזקות ומשחק התקפי מאפיינים את יוליה וכשהכול מתחבר לה במגרש, אז היא באמת נראית כשחקנית שיכולה להיכנס ל 100 השחקניות הטובות בעולם. הבעיה אצלה עד עכשיו הייתה חוסר יציבות שבאה לידי ביטוי לאורך השנה ולפעמים גם תוך כדי משחק.
בשנת 2008 אימנתי את יוליה כמה חודשים ואף ליוויתי אותה בחו"ל ובתקופה הקצרה הזאת ראיתי שחקנית מוכשרת מאוד שיכולה לייצר טניס מדהים לפרקים. שחקנית שרוצה מאוד להתקדם להשתפר ולהצליח בקריירה, אבל במקביל רצתה עוד הרבה דברים אחרים באותו הזמן והפוקוס לא היה על הטניס ב 100 אחוז. לצערנו הענף הקשה הזה שייך אך ורק לאלה שמוכנים לאכול, לישון ולנשום טניס בצורה הכי טוטאלית שאפשר.
שנה שעברה חלה התקדמות בקריירה של יוליה. מי שעקב אחריה ראה שחקנית בוגרת יותר, מחויבת יותר ובהתאם החל גם השיפור בדירוג. היא הגיעה עד לדירוג שיא של 163 בעולם.
אחרי שראיתי אותה מנצחת את שחר פאר בגמר אליפות ישראל הייתי בטוח ששנת 2012 תהיה שנה בה יוליה תפרוץ לכיוון ה- 100 הראשונות בדירוג, כי מבחינת טניס נטו יש לה את הכלים לכך ללא ספק.
בפברואר שוב המומנטום הפך לשלילי בצורה קשה לאחר הופעה כושלת ב"גביע הפדרציה" באילת לעיני הקהל הביתי. אין ספק שהכישלון באילת גרם ליוליה נזק ולראיה, הרבה הפסדים רצופים ואפילו שיקולי פרישה.
אני מקווה שהחודשיים האחרונים ייתנו ליוליה ביטחון להמשך ושלא מדובר כעת ב"פיק" רגעי שאחריו תהיה נפילה שוב.
הדבר החשוב ליוליה כרגע הוא יציבות ועוד קצת יציבות בכל המובנים. זה כולל יציבות בצוות האימון שלה לאורך זמן ויציבות במגרש גם אם מפסידים.
ההפסד אתמול בסיבוב הראשון ב – US OPEN, לא גורע בכלום מההישג הגדול שלה ואני מקווה מאוד שהיא תמשיך לעבוד קשה ולבחור את הטורנירים הנכונים בשבילה.
אני מאוד מקווה שהיא לא תתרווח יותר מידי מהעלייה בדירוג כרגע כי המטרה שלה חייבת להיות ברורה- התקרבות ל- 100 הראשונות בעולם.