ושוב איתכם...
חלפו כחודשיים מאז העליתי לכאן טור וראשית – התנצלות!
אמנם זה היה מסיבות חיוביות (חתונה וירח דבש קצר), אבל הזנחתי אתכם...
בינתיים רוגר פדרר שוב במקום הראשון בעולם, והתחלתי לחשוב שאולי בכל פעם שהוא יעשה לנו, אוהדיו המושבעים, תרגיל כזה, ויתדרדר בדירוג ויפסיד ברצף בגראנד סלאמים, אולי אצא לי לחופשה וזה יגרום לו לחזור לעצמו שוב. סוג של אמונה תפלה שכזו...
מי שראה את פדרר בעיקר בשבוע השני של טורניר ווימבלדון, ראה ניצוצות של פדרר ההוא מלפני כשלוש שנים, אז לא היו לו מתחרים והוא שלט בטניס הגברי ביד רמה. שוב זכינו לראות חבטות שאי אפשר ללמד, קור רוח, נחישות, ובעיקר טניס יפה לעין.
כואב הלב על אנדי מארי, גם לנו אוהדי פדרר, אבל יומו עוד יגיע. הוא משתפר, נלחם יותר מבעבר, ובעיקר רוצה את זה יותר כך שהגראנד סלאם הראשון שלו ללא ספק מעבר לפינה.
גם אצל הנשים זכינו לטניס טוב מתובל בסיפור אנושי מרגש. סרינה וויליאמס זכתה בתואר רק שנה וחצי אחרי שתסחיף ריאתי כמעט וגרם לה לפרוש לחלוטין, והיא חזרה בגדול תוך כדי תצוגת טניס מרשימה בעיקר במשחקי חצי הגמר והגמר של הטורניר.
לפנינו בעוד כשבועיים אולימפיאדה. לא הבמה לה אנו רגילים בטניס, ורק בגלל זה מסקרן יהיה לעקוב אחר אותם שחקנים שראינו על אותו דשא בווימבלדון, רק הפעם בלבוש "לאומי", וכשהם משחקים באופן נדיר עבור מדינותיהם ולא רק עבור עצמם.