פחות אבל כואב

טניסאי העילית מתאמן ומשחק בממוצע של 2.3 שעות ביום לאורך ממוצע של 6.1 ימים בשבוע. הנקודה הממוצעת במשחקון דורשת 8.7 שינויי כיוון כאשר כל שינוי מייצר על הברך עומס של פי 1.5-2.7 ממשקל הגוף. הדרישות הביומכניות והפיזיולוגיות אשר עולות עם התדירות, העצימות ומשך המשחק מביאות לחשיפה גבוהה לפציעות ובראש הרשימה פציעות ברך.

על מנת שנוכל להבין מדוע נפגע מפרק זה יותר מהאחרים כדאי להכיר את האנטומיה שלו. מפרק הברך מורכב משלוש עצמות, הירך, השוקה והפיקה. על עצם השוקה מונחים שני מניסקוסים חיצוני ופנימי אשר תפקידם לבלום זעזועים ולשמור על תנועה תקינה. הרצועות אשר מייצבות את הברך הן צולבות קדמית ואחורית, חיצונית ופנימית. השרירים העיקריים אשר חוצים אותו הם הארבע ראשי אשר מיישר את הברך ושריר ההמסטרינגס אשר מכופף.

כפי שנאמר, המפרק על מבניו השונים נוטה להפגע בעת שינויי כיוון חזקים וכתוצאה מעומסים גבוהים אשר עוברים דרכו בעת היותו צומת חשוב למעבר כוחות. בין הפגיעות הטראומתיות השכיחות קרע במניסקוס וקרע ברצועות הקדמית או הפנימית. בין הפגיעות אשר נגרמות כתוצאה משימוש יתר ניתן למצוא כאב קדמי של הברך, דלקות שונות בגידים ובמצבים של נזק מצטבר גם שחיקת סחוס אשר תפקידו להגן על קצה העצם.

בכל מקרה של כאב ברך אשר יופיע מומלץ להניח קרח למשך 15 דקות כל שעתיים במהלך היומיים הראשונים וכמובן להימנע מפעילות אשר יוצרת כאב עד לאבחנתו המלאה של איש מקצוע. לאחר אבחנה רצוי לטפל בפיזיותרפיה לשיפור טווחי התנועה, הורדת הכאב והנפיחות ולבסוף לחזק את שרירי הגפה התחתונה.

במידה ונעדרנו תקופה ממושכת יש להקפיד לחזור בהדרגה ואף לבצע מספר אימונים על חצי מגרש או לחבוט מול קיר. ברגע שנרגיש כי חזרנו לכושר משחק ללא כאב או מגבלה אחרת נוכל להתקדם לאימונים מלאים ולאחר מכן למשחק. כמובן שהרבה יותר קל למנוע פציעה ולא להתמודד עמה לאחר התרחשותה ועל כן חיזוק של שרירי האגן, הירך והשוק במקביל לאיזון שרירי ותרגול מייצבים יקטין את הסיכויים לפציעת ברך. אלו מבינכם אשר מתאמנים פעם- פעמיים בשבוע יצטרכו לתת דגש כפול לתחזוקה כללית כדי למנוע "טראומה" חד שבועית מהגוף.