"העתיד הוא עכשיו" הוא הסלוגן המתנוסס בגאווה בעמוד הבית של האתר הרשמי של הכוכב האמריקני החדש ג'ון איזנר, שרק לפני מספר ימים נכנע בגמר טורניר אינדיאן וולס היוקרתי לרוג'ר פדרר.
הכותרת המרגשת הזו היא בהחלט נכונה לגבי איזנר עצמו שנכנס לראשונה בעקבות ההישג בקליפורניה לעשירייה הראשונה של הטניס העולמי, אבל לגבי הטניס האמריקאי כולו? לא בטוח שאיזנר הוא דווקא הבשורה לה האמריקאים חיכו.
אין מה לדבר. איזנר הוא טניסאי מוכשר, אתלט טוב, קר רוח ולוחם, ואין ספק שבתקופה בה הטניס האמריקאי משווע לגיבור, הוא בהחלט יכול למלא את התפקיד אבל לא בטוח שלאורך זמן.
האמריקאים התרגלו לא רק לשחקן או שניים ששולטים בטניס העולמי (ג'ון מקנרו וג'ימי קונורס, פיט סמפראס ואנדרה אגאסי), אלא גם לדמויות צבעוניות וכריזמטיות ואיזנר הוא בחור נחמד ושחקן טניס מצוין, אבל צבעוני וכריזמטי הוא לא, בדיוק כפי שהוא גם לא יהודי בניגוד לפרסומים שנפוצו לאחרונה כשהוא החל לעלות לכותרות.
הטניס האמריקאי נמצא בנסיגה כבר שנים ארוכות, בעיקר מאז פרישתם של סמפראס ואגאסי, והיורשים הנוכחיים של השניים לא ממש מספקים את הסחורה.
אנדי רודיק הוא בהחלט אכזבה אמריקאית לא קטנה יחסית לעתיד שניבאו לו בתחילת הדרך. מרדי פיש עשה את השנים הטובות ביותר שלו אמנם בשלהי הקריירה שלו אבל גם הוא רחוק מלהיות החומר הספורטיבי והאנושי אליו התרגלו בספורט האמריקאי ואיזנר? הוא כאמור טניסאי צעיר וטוב אבל גם הוא, גם כשגובהו 2.06 ס"מ ומידת הנעליים שלו בערך 49 , לא מצליח למלא את נעליהם של קודמיו- סמפראס , אגאסי ודומיהם.
חלק מההסבר שנותנים האמריקאים עצמם לירידה ביכולת שלהם לייצר שחקנים ברמה עולמית, טמונה חלקית בעובדה שהזרים לקחו את המקום של האמריקאים בנבחרות הקולג' השונות שבעבר היוו בית חרושת לשחקני צמרת. הפלא ופלא, אותו ג'ון איזנר אכן שיחק בהצטיינות 4 שנים באוניברסיטת ג'ורג'יה לפני שהפך למקצוען בשנת 2007 .
היום, שחקנים זרים מכל העולם, אגב, חלק לא מבוטל מהם גם ישראלים, מציפים את הקולג'ים בארה"ב ותופשים את מקומם של המקומיים.
בעיה נוספת? כל האקדמיות המצוינות לגידול שחקנים בארה"ב, גם הן סובלות מ"בעיית הזרים". בזמן שבעבר באקדמיה המפורסמת של ניק בוליטיירי בפלורידה למשל התאמנו בעיקר טניסאים מקומיים, הרי שכיום הרוב באקדמיות הללו הם זרים.
סביר להניח שאלה רק חלק מהסיבות שהאמריקאים מוצאים להעדר דור המשך, וסביר להניח שאפשר לסמוך עליהם שימצאו את הדרך חזרה לימי הגדולה שלהם די בקרוב. למה בקרוב?
כי באמריקה ספורט = תרבות, ומבחינתם העדר טניסאי צמרת כמוהה היא כאובדן התרבות והזהות. איזנר מבחינתם הוא סוג של עידוד נחמד בדרך לחזרה לגדולות.