טורים אישיים

מחבט בראש

אילנה ברגר הרפז

אלופת ישראל בטניס 5 פעמים בשנות ה- 80 ותחילת ה- 90. חברת נבחרת "גביע הפדרציה" של ישראל 7 שנים (26 הופעות). נציגת ישראל למשחקים האולימפיים בסיאול 1988. דירוג שיא ביחידות 148 בעולם (בשנת 1991). נבחרה לאחת מתוך 3 "טניסאיות היובל" של ישראל (יחד עם אנה סמאשנובה וטובה אפשטיין). בעלת תואר ראשון בלימודים כלליים וספרות עברית ובעלת תואר לימודי המשך בעיתונאות מאוניברסיטת ת"א. עובדת יותר מעשור ככותבת, עורכת ופרשנית טניס באמצעי התקשורת השונים ("הארץ", "מקור ראשון", "את") ובאינטרנט (ONE, MAKO). כיום עובדת כפרשנית הטניס של "ישראל היום" והטלוויזיה ערוצי הספורט 1,2 של חברת צ'רלטון. מלווה פרויקטים של הקמת אתרים לעסקים קטנים ואנשים פרטיים ומאמנת טניס אישית במועדון הספורט של אוניברסיטת ת"א. [email protected]

מחבט בראש

דניז חזניוק - תזכרו את השם...


 אני לא מכירה את דניז חזניוק. למען האמת? שמעתי את שמה לראשונה לא מזמן. מעולם לא ראיתי אותה משחקת אפילו נקודה אחת, אין לי מושג אם יש לה כישרון כלשהו, אבל מלפני כשלוש שעות מוקדם יותר הערב, אני מעריצה אותה.

חזניוק נתנה רעיון לעיתונאי "מעריב" אלמוג שריד, ולא השאירה הרבה לדמיון. כדאי וחשוב להקדים ולומר – דבריה הקשים של חזניוק על חברותיה לנבחרת ישראל שחר פאר, יוליה גלושקו, קרן שלמה ועל הקפטן ליאור מור, הם כרגע בגדר הגירסה שלה. עד שדברים לא ייבדקו לעומק (ויש לקוות שהם יבדקו היטב), כל דבריה של חזניוק הם כמו שנהוג לכתוב אצלנו "לכאורה"...

אבל גם הלכאורה הזה הוא קשה לעיכול ולכן אני מעריצה את חזניוק – בעיקר את אומץ ליבה.
 

חזניוק היא רק בת 18. היא זומנה לראשונה לנבחרת הלאומית ולדבריה, עברה טראומה לא פשוטה שכללה בין השאר התנשאות מצד חברותיה לנבחרת, זלזול מצד הקפטן, התנהלות שבעיניה הייתה חסרת סטנדרטים מקצועיים – והכול, שוב על פי גירסתה , על חשבונה שכן איגוד הטניס זימן אותה לנבחרת אבל ביקש שהיא תשלם את החשבון.
 

צריך לקרוא את הראיון של חזניוק כמה פעמים כדי להפסיק לשפשף את העיניים. בחורה צעירה שחשבה שהיא מקבלת כבוד בזימון לנבחרת הלאומית, שחשבה שתוכל לבלות ארבעה ימים ולהתחכך עם שחקנית שנגעה בצמרת כמו שחר פאר ואולי לקבל כמה טיפים שלא לדבר על בית ספר למקצוענות, קיבלה השפלות ובעיקר הייתה המומה, לדבריה, מחוסר המקצוענות כמעט בכל פינה.

קשה שלא לקחת ברצינות את דבריה של חזניוק ולו בגלל העובדה שהיא ירדה לטורניר היוקרתי באילת בלי שום ציפייה או חצי ציפייה לשחק. כאן לא מדובר בטניסאית שמוציאה את תסכוליה על כל הנפשות הפועלות בנבחרת או על "המערכת" כי לא קיבלה הזדמנות, כי זה משהו שכלל לא עמד על הפרק.

חשבתי וחשבתי, ובינתיים לא הצלחתי למצוא מניע או אפילו רעיון למניע נסתר ב"יציאתה" של חזניוק על הנבחרת. יותר מזה. אפשר רק להניח שאם היה לה סיכוי כלשהו לשחק בנבחרת הזו בשנים הקרובות, היא חיסלה את הסיכויים האלה סופית במו ידיה ברגע שהעניקה את הראיון הזה, אז אפשר רק להעריך שהיא הרגישה שאין לה מה להפסיד אחרי שעברה ארבעה ימים של זובור...

שיחקתי בנבחרת הלאומית ובגביע הפדרציה 7 שנים, מתוכן 5 שנים כאלופת ישראל ומובילת הנבחרת, ותאמינו לי – אין דבר כזה ש"מקובל" שהבשר הטרי משרת את השחקניות הוותיקות.
 

אם דבריה של חזניוק נכונים, אפילו רק בחלקם הקטן, זה רע, מביש ושם את נבחרת הטניס שלנו באותה חבילה עם נבחרת ישראל בכדורגל ונערות הליווי, אולי בהבדל קטן אחד ועצוב .

אני אופתע מאד אם מישהו יעשה מהסיפור הזה של חזניוק גם אם הוא נכון -  עניין גדול מדי...     

 

 

תקראו ותשפטו לבד....לראיון עם דניז חזניוק הקליקו כאן  

Powered by Artvision | Truppo Websites